רש"י על ויקרא ט״ז:י״ג

« רש"י על ויקרא ט״ז:י״ב רש"י על ויקרא ט״ז:י״ד »

1 שפתי חכמים פתח ↗

שבתוך. לאפוקי שלא תפרש שאש אחרת היתה לפני ה' ושם נתן הקטורת, מש"ה פירש על האש שבתוך המחתה נתן הקטורת לפני ה', כלומר מבפנים, ולא מבחוץ כדעת צדוקים:

1 משכיל לדוד פתח ↗

על האש שבתוך המחתה. לאפוקי דלא נימא שהיה מערה הגחלים בארץ לפני הארון ושם היה נותן הקטורת דהשתא לפני מלך כ״ו אין עושים כן לפני מלך מלכי המלכים הקב״ה מיבעיא:

2 שפתי חכמים פתח ↗

ולא עשאה כתקנה. כלומר שלא נתן בה כל הסמנים במשקלם, אע"פ שלא עשה כצדוקים אלא לאחר שנכנס נתן הקטרת על האש אשר במחתה, אפ"ה אם חסר מסממניה, הן הסמנים או המשקל שלא היה כתיקונה חייב מיתה, מ"ה נקט רש"י הא אם לא עשאה וכו' דהא פשיטא מכלל לאו אתה שומע הן. וק"ל:

2 גור אריה פתח ↗

הא אם לא עשאה כתקנה וכו'. ד"לא ימות" קאי על מה שכתוב "ונתן הקטורת על האש", ומדכתיב "הקטורת" בה"א, משמע הקטורת הידוע, שתקנה כראוי, ובענין שהוא מפורש במשפט הקטורת שמות ל, לד-לו, ואם חסר אחד מן הסממנים – אינה הקטורת המפורשת, וחייב מיתה. ואם תאמר, פשיטא חייב מיתה, שהרי חייב הכתוב מיתה אביאה ריקנית – "ואל יבוא בכל עת אל הקדש ולא ימות" פסוק ב, ואם חסר אחת מכל סממניה נמצא שהוא ביאה ריקנית, בגמרא בפרק הוציאו לו יומא נג. מקשה זה, ומתרץ התם כגון שהזיד בהקטרה ושגג בביאה, דאביאה לא מחייב, ומחייב אהקטרה. ורב אשי מתרץ התם, כגון דעייל שתי הקטרות, חדא חסירה וחדא שלימה, דאביאה חסירה לא מחייב, דהא מעייל שלימה, ומחייב אהקטרה חסירה:

1 על האש. שֶׁבְּתוֹךְ הַמַּחְתָּה:

2 ולא ימות. הָא אִם לֹא עֲשָֹאָהּ כְּתִקְנָהּ חַיָּב מִיתָה ספרא:

1 מזרחי פתח ↗

על האש שבתוך המחתה. נראה לי שהוצרך לזה אע"פ שהוא מבואר בעצמו לאפוקי מהצדוקים שהיו אומרים מבחוץ היה משים הקטרת על האש ואחר כך היה נכנס לפני ולפנים מדכתיב כי בענן אראה על הכפרת וכשטענו חכמים עליהם מקרא דונתן את הקטרת על האש לפני ה' על כרחם היה להם להשיב שאין ואת האש הנתונה במחתה אלא אש אחרת היתה לפני ה' ושם היה נותן קטורת כדי שיכס' ענן הקטרת את הכפר' אבל הקטרת הנתון על האש שבתוך המחתה מבחוץ היה נותנו לפי' פרש"י על האש שבתוך המחתה כלומר שלא יתכן לפרש כפירוש הצדוקים:

1 גור אריה פתח ↗

על האש שבתוך המחתה. פירוש, שאין "האש" הוא אש המזבח, מפני שלמעלה כתיב פסוק יב "גחלי אש", וכאן כתיב "על האש", ואם כן משמע אש גמור, ובמחתה לא היה עיקר אש רק גחלים, לפיכך הוצרך לומר שהוא האש שבתוך המחתה, שנקרא גם כן "אש" כאשר הוא במחתה, וכאשר לקח אותו מן המזבח גחלים נפרדים נקראים 'גחלים', עד שהם בתוך המחתה:

2 מזרחי פתח ↗

ולא ימות הא אם לא עשאה כתקונה חייב מיתה. כדתניא בת"כ ומייתי לה ביומא פר' הוציאו לו את הכף ולא ימות הא אם לא נתן בה מעלה עשן או שחס' א' מסממניה חייב מיתה דקרא דולא ימות אתרוויהו קאי אמעלה עשן דכתיב לעיל מיניה וכסה ענן הקטרת שעל ידו היה מעלה עשן ולולא הוא היו הבשמים מתבערים על הגחלים ולא יעלו עשן ואמרו ולא ימות הא אם לא נתן בה מעלה עשן חייב מיתה ואסממניה נמי דכתיב לעיל מיניה ומלא חפניו קטר' סמים וכתיב בתריה ונתן את הקטר' שלמה בסממניה ולא חסרה ואמר ולא ימות הא אם חסר אחת מסממניה חייב מיתה ומשום דקרא דולא ימות קאי אתרוייהו לומר שאם נתן בה מעלה עשן או אם היתה הקטרת שלמה בכל סממניה לא ימות הא אם לא נתן בה מעלה עשן או אם חסר אחת מכל סממניה חייב מיתה פירש רש"י כאן הא אם לא עשאה כתקונה חייב מיתה לכלול בזה חסרן המעלה עשן וחסרון סממנים שאי זה מהם שהיה חסר ממנה היא שלא כתקונה ואם תאמר בלאו קרא דולא ימות דהכא תיפוק לי דכשלא עשא' כתקונ' אשתכח דקא עייל ביאה ריקנית שלא לצורך וכתיב לעיל ואל יבא בכל עת ולא ימות כבר תרצו בגמרא אמר רב ששת הכא במאי עסקינן כגון ששגג בביאה והזיד בהקטרה פירוש ששגג בביאה ריקנית שלא ידע שהוא חייב מיתה עליה אבל ידע שיש מיתה במקטיר קטרת חסרה רב אשי אמר אפילו תימא הזיד בזו ובזו וכגון דעייל שתי הקטרות בביאה אחת אחת שלמה ואחת חסרה אביאה לא מחייב דהא עייל לה שלמה אהקטרה מחייב דהא מקטיר קטרת חסרה ואם תאמר בשלמא לחסרה בסממניה היינו דאצטריך ולא ימות דהכא אלא למעלה עשן דכתיב וכסה ענן הקטרת לומר שנותן בה מעלה עשן כדתניא בפרק הוציאו לו את הכף וכתיב בתריה ולא ימות ודרשו ביה הא אם לא נתן בה מעלה עשן חייב מיתה למה לי הא כתיב ואל יבא כי בענן ודרשו בו כי אם בענן שפירושו במעלה עשן כתיב ביה ולא ימות הא אם לא נתן בה מעלה עשן חייב מיתה יש לומר דלא ימות דלעיל לאו אחסרון ענן קאי אלא אביאה ריקנית כדתניא רבי אליעזר אומר ולא ימות הרי זה עונש כי בענן אראה הרי זו אזהרה ופירש רש"י ואל יבא כי אם בענן אזהרה וכסה ענן הקטרת ולא ימות עונש דאלו ולא ימות דאל יבא לאו אחסרון ענן קאי אלא אביאה ריקניתא כאילו אמר ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו' ולא ימות הא אם בא בכל עת ימות:

« רש"י על ויקרא ט״ז:י״ב רש"י על ויקרא ט״ז:י״ד »